אל "תנקר עיניים" עם הכסף של המשקיעים

ההיסטוריה של ימי ההיי-טק העליזים בשנים 1999-2001 יכולה ללמד אותנו שיעור אחד או שניים לגבי התנהלות פיננסית נכונה בכל הקשור לכספם של המשקיעים, לכסף שלך או של החברה. מאמרים רבים עסקו בתיאור אורח החיים הפזרני, הבזבזני והחסר כל היגיון פיננסי של מנהלי ההיי-טק באותן שנים.

 

התיאורים הציוריים היו כאין וכאפס למול המציאות. עיסויים לעובדים, שולחנות פינג פונג, שרותי קייטרינג משובחים, טיסות לחו"ל במחלקה ראשונה, רכבים מפוארים, משרדים מפוארים, מכונות קפה יוקרתיות. בקצרה – בזבוז עצום של הכספים של המשקיעים.

לראוותנות זו היו דווקא הסברים מעולים מצד המנהלים. עמד לרשותם אמנם כסף שלא היה שייך להם אך הם רצו להשיג את העובדים הטובים ביותר, להרשים את המנהלים שלהם ולגרום למשקיעים שלהם לחשוב כי הנה, בעוד רגע הם מצליחים, הסטארט-אפ שהם מפתחים עומד בפני פריצת דרך משמעותית ולראייה – כל אותם סממנים וגינונים חיצוניים שלא עמדו כמובן בקנה אחד עם טור ההכנסות (שלא היו בכלל).

פסיכולוגים תעסוקתיים ניסו להסביר תופעה זו באמרם כי הביטחון של מנהלים אלה בעצמם גבר לנוכח העובדה שקרנות הון סיכון השקיעו בהם כספים רבים, לנוכח העובדה שהם היו אלה שנבחרו מתוך קבוצה איכותית מאוד. ברם, היכולת של מנהלים אלה לגייס כספים נוספים לא עמדה בקנה אחד עם הבזבזנות והפזרנות מנקרות העיניים שחרגו מכל כללי התנהלות נאותה, בלי שום צורך אמיתי או תשתית ראויה.

כאשר אתה פועל עם כסף שהגיע מהשקעה חיצונית – אל תנקר עיניים. אתה לא צריך את זה באמת. הוצאות סרק תבואנה, בדרך כלל, על חשבון הוצאות אמיתיות מאוחר יותר. בזבוז משאבים – פירושו תוחלת חיים קצרה יותר של החברה. טיסות לחו"ל במחלקה ראשונה תבואנה על חשבון תזרים המזומנים של החברה.

משקיע עסקי גדול שאני מכיר, סיפר לי בגאווה בלתי מוסתרת על המשרדים הצנועים של חברה חדשה בה השקיע. הוא המשיך לספר כי למרות שמחזור העסקים של החברה הוא בסדר גודל של עשרות מיליוני דולרים הרי שהמשרדים מהם היא פועלת אינם מפוארים, הרכבים לשימוש עובדיה אינם יוקרתיים ואין שום דבר שיעיד על כך שהחברה "עשירה". הוא הסביר לי כי למעשה החברה לא באמת עשירה אלא חברה שיש לה הון רב מאוד משל עצמה. ואחת הסיבות לכך היא שלא הושקעו כספים מיותרים בעזרי מותרות ללא כל תכלית או ערך אמיתיים.