מינוף פיננסי במשבר הסאב-פריים בשנת 2008 בארה"ב

זוהי הזדמנות מעולה להזכיר את משבר הסאב פריים בארצות הברית של שנת 2008. תחילתו של המשבר הייתה מקושרת עם הבנקים להשקעות. הם הרכיבו מוצר שהיה מורכב מאלפי משכנתאות. כל מוצר כזה קיבל דירוג לפי יכולתם של בעלי המשכנתאות להחזיר את חובם. המוצר סוּוג לפי דרגת הסיכון של הלווים וזאת, על מנת לאפשר לבתי ההשקעות ולבנקים לסחור בו כמוצר רגיל בעל ערך משלו.

 

בהמשך, החלו הבנקים למשכנתאות לרכוש עוד ועוד מוצרים שהיו מבוססים על מחיר נמוך יותר, בעיקר עקב העובדה כי המשכנתאות ניתנו ללווים בעייתיים ובעלי יכולת החזר נמוכה יותר. מכיוון שיכולת ההחזר של אותם בעלי דירות הייתה נמוכה יותר והדירות היו בשווי נמוך יותר – גם המוצר עצמו (כזכור, אוסף של הלוואות) נהיה זול יותר.

כאשר קבוצה הולכת וגדלה של אנשים מצאו את עצמם מתקשים להחזיר את המשכנתאות – הדבר פגע בראש ובראשונה במוצר הזול יותר, המוצר שמאחוריו לא היו בטחונות והערבויות היו ברמה נמוכה מאוד. אותו מינוף, שהיה חיובי בתחילה למוצר זה, הפך להיות למינוף שלילי. הבנקים מצאו את עצמם עם הלוואות רבות שלא שולמו ומנגד – בעלי מלאי גבוה של דירות אותן התקשו למכור.

המשבר של המינוף בחסר היה כל כך כבד עד כי כדי למנוע את קריסתם של הבנקים שנפגעו ממשבר כספי זה נדרשה התערבות חזקה ואגרסיבית של ממשלת ארצות הברית. חלק מההפסדים הכספיים הוטלו על כל הציבור האמריקאי, וזאת כדי למזער ולהקטין את הנזקים הכלכליים האדירים לבנקים, למנוע את קריסתם, וכתגובת שרשרת, נפילת בנקים נוספים.

אדגיש שוב – מינוף חיובי עשוי להוביל להצלחה ולמכפלת רווחים טובה מאוד. מינוף שלילי גורם להפסד להיות מוכפל פי כמה.