בחן את קיומם של התנאים למינוף פיננסי

ראשית, אתחיל עם ההגדרה של מינוף פיננסי. מינוף פיננסי פירושו לקיחת ההון העצמי של החברה בשילוב עם הלוואה כדי לייצר עוצמה באמצעות עסקאות כלכליות. דוגמה לכך, בדרג נמוך יותר, הוא למשל מינוף של משק בית רגיל בעת רכישת משכנתא או שימוש במינוף כדי לרכוש רכב וכדומה. בהתייחס לעסקים,

מדובר בהיקפים גדולים יותר בהם, בדרך כלל, בית העסק מלווה כסף מהבנק על מנת לבצע רכישה או קניה או כדי לממן עסקה מורכבת ומסובכת.

ישנם צעדים פיננסיים שלא עונים על ההגדרה של "מינוף עסקי". לדוגמא, מימון קנסות שהוטלו על החברה באמצעות הלוואה, לא יכול לבוא תחת ההגדרה של מינוף עסקי. הדבר נכון גם לגבי לקיחת הלוואה על מנת לכסות יתרת חובה בבנק. אלה הם מקרים של הלוואה רגילה או של לקיחת אשראי רגיל, שאין בהם אירוע המוגדר בתור מינוף.

ביצוע של מינוף קל יותר עבור גופים פיננסיים גדולים דוגמת בנקים, קרנות גידור, חברות ביטוח, קרנות פנסיה ודומיהן. במקביל, כאשר משווים את יכולת המינוף של אדם אמיד למול שכיר ממוצע בחברה הישראלית, אין גם כאן כל ספק כי לעשיר יש יכולת מינוף גבוהה יותר מאשר לאדם ה"רגיל". הפער הזה יתבטא במספר אספקטים. ככל שהאדם עשיר יותר, כך יבקשו ממנו פחות בטחונות, ימנפו אותו בסכומים גבוהים יותר ומחיר האשראי שלו יהיה זול יותר. אגב – עוד מילה לגבי בטחונות – לאדם עשיר יש בדרך כלל הרבה יותר בטחונות שונים ומגוונים, מתוכם יוכל לבחור אם יידרש בסופו של דבר להעמידם לצורך מינוף. בנוסף, על האדם הפשוט יקשה מאוד להגיע למקבלי ההחלטות הבכירים, שבסופו של דבר הם אלה המחליטים על הענקת האשראי לצורך המינוף עצמו. לאדם העשיר, לעומת זאת, יש בדרך כלל גישה ישירה לאותם מקבלי ההחלטות הנמנים בהרבה מקרים על חוג מכיריו הקרוב. כל אלה גורמים לכך שהמשא ומתן שמנהלים האנשים העשירים או החברות הגדולות במשק למול הגופים שמקצים את האשראי מגיע ממקום אחר לחלוטין. המקום שלהם הוא של כוח ועוצמה, זאת, כמובן, בהשוואה לאזרח הפשוט או לחברה בתחילת דרכה.

הסתירה היא שדווקא חברה עסקית בתחילת דרכה או מיזם כלכלי מסחרי בראשית דרכו, שזקוקים כל כך לכסף מזומן, יתקשו עד מאוד לקבל את ההלוואה כדי למנף את העסקים העתידיים שלהם. בין אם הדבר הוגן או לא, זה צילום של המציאות הכלכלית-עסקית בישראל.