החתם מראש את כל השותפים על הסכם שותפות

את הטיפ החשוב הבא אציג באמצעות אירוע שהחל כמו סיפור מהאגדות אך הסתיים בחלום בלהות. שלושה חברים סיימו את השירות הצבאי שלהם ביחידה עלית טכנולוגית מובחרת. הם שירתו בתפקיד דומה ובמהלך שירותם עלו, במשותף, על רעיון אותו ניתן יהיה ליישם גם בחיים האזרחיים. עם השחרור הם הקימו בשותפות שווה, עסק לפיתוח ושיווק המיזם. הם היו שבויים כל כך בהצלחת הרעיון וביכולת שלהם לעבוד ביחד עד כי לא טרחו למסד את ההסכמים ביניהם. ניסיון של אביו של אחד מהם, שהיה לו קצת רקע עסקי,

לשכנעם לחתום על חוזה ביניהם, כמעט ויצר נתק בינו לבין בנו.

היה להם רעיון מעולה, היו להם משאבים (בעיקר של זמן) והכי חשוב עבורם הייתה העובדה שהיה להם כבר ניסיון בעבודה כצוות אחד. ההצלחה שלהם הייתה מיידית אך כך גם ההתחלה של חלום הבלהות. אף אחד מהם לא האמין שכבר בשלב הפיילוט המוצלח תגלנה בו עניין חברות אמריקאיות גדולות מאוד בתחום.

חילוקי הדעות שלהם ביחס לשאלה כיצד להתייחס להצעות שקבלו ומה לעשות מכאן ואילך, גרמו לא רק לקרע בינם לבין עצמם אלא גם לסיומו של קשר מעולה שנוצר עם הרצינית מבין מהחברות. המיזם נפל בגלל חילוקי הדעות הקשים בין השותפים, החברות האמריקאיות הסירו את הצעותיהן והרעיון המקורי בעל העתיד המזהיר שהיה אמור להעלותם על דרך המלך הגיע לסוף דרכו, התאדה ונעלם לחלוטין.

יהיה אשר יהיה סוג השותפות, חובה על חבריה להסתכל אל העתיד ולשאול את עצמם מה יקרה עם המיזם יצליח או, חס וחלילה, יפסיד ומה יקרה בדרך. המלצה זו באה לבקש מהשותפים במיזם לחשוב במושגים של הסכם ממון בין בני זוג – כל ההבדל הוא שכאן מדובר במושגים של מיזם עסקי.

כמי שערך מספר לא קטן של הסכמי יזמים מסוג זה, יש לי כמה תובנות מרכזיות. ההסכם צריך לכלול מראש תשובות לשאלות כמו: סכום ההשקעה הכספית של כל אחד מהשותפים; עיתוי הזרמת הכסף; סוג ההתאגדות המשפטית; תפקידו של כל שותף בשותפות; צורת קבלת ההחלטות, אופי הסכם הבמב"י ( ראשי תיבות באנגלית של 'קנה אתה אותי או שאני אקנה אותך' – Buy me or I buy you); קבלת החלטות במצבים של חוסר הסכמה; מכירה לצד שלישי; התייחסות לכניסה של סכום כסף נוסף; כניסה של שותף נוסף; פירוק השותפות; שכר חודשי לכל אחד מהשותפים; התנהגות בעת מכירת החברה ועוד.

הנטייה הטבעית של "זה בסדר, אני סומך עליו" איננה נכונה ואין לה שום אחיזה במציאות. אפשר אמנם לסמוך על שותף, אפילו רצוי, אך עדיין חובה להכין מראש את אותו הסכם עליו מבוססת השותפות – הסכם המייסדים. יתרה מזאת, העובדה שהיום כל אחד מהשותפים עדיין סומך על רעהו – לא אומרת שלא יהיו חילוקי דעות ולא יהיו קשיים וכשלים בקבלת ההחלטות בעתיד. ועל זה כדאי להחליט מראש.

אני ממליץ בחום לפנות לעורך דין ולהימנע מלעשות הסכם זה לבד. הסיבות לכך רבות ומגוונות ואומר רק כי הסכמים שאנשים עשו לבד, טובים ככל שהיו, לא היו מסוגלים לכלול ולהקיף את מגוון השאלות והפתרונות שמציג עורך הדין המקצועי. על עורך הדין עצמו להיכנס לעובי הקורה של השותפות, לעמוד על הדקויות הנסתרות, על מנת שיהיה באפשרותו לחזות את התסבוכות והקשיים העלולים לצוץ כמו גם את ההצלחות הצפויות. עדיף תמיד כי השאלות הללו תוצפנה על ידי עורך הדין לפני שחותמים על ההסכם וכי יסוכם עליהן מראש, מאשר להמתין לקרות אירוע, בין אם חיובי או שלילי, ורק אז לקבל החלטה. עדיף כי חילוקי דעות יתגלעו אצל עורך הדין, לפני שחותמים, מאשר שלושה חודשים לאחר תחילת העבודה, ללא הסכם חתום עדיין ולמול התרחשות שעלולה לזעזע את היסודות עליהם הוקמה השותפות.

נכון הדבר הוא כי חוזה טוב הוא חוזה שלא צריך לפנות אליו כאשר יש בעיות או קשיים. ברם, עדיף שיהיה הסכם כזה בין המייסדים, שכאשר ובאם יתרחש אותו אירוע ( ואני מדגיש בשנית – זה יכול להיות אירוע חיובי כמו גם אירוע בעייתי מאוד ), יוכלו השותפים לפנות אל אותו הסכם ולפעול לפיו. יכול מאוד להיות כי יהיה זה הסכם עליו חתמו אפילו חמש שנים קודם לכן – אבל עדיין, סעיפיו יתוו להם את הדרך הנכונה ביותר לפתרון משבר זה.

עוד נקודה שהסכם מעין זה יכול להסדיר היא השימוש בהון חוזר אל מול הענקת דיווידנדים לבעלי המניות. ראוי שהחלטות קשות נוספות מסוג זה תתקבלנה כבר בשלב מוקדם זה – מהי כמות ההשקעה בזמן הנדרשת מכל אחד מהשותפים, כמה ימי מחלה וכמה ימי חופש מגיע להם והאם שותף יכול להצטרף לעסק אחר במקביל לשותפות שבהסכם. סוגיות נוספות אליהן יש להתייחס בהסכם נוגעות לשאלה האם שותף שעוזב יכול לעבור לחברה מתחרה והאם השותפים מחויבים לשמירה על סודיות (NDA) גם אחרי שהם עוזבים את השותפות (מתפטרים או מפוטרים). שאלות אלו לא נועדו להכשיל את השותפים או לדכא את פעילותם ואת ההתלהבות שלהם. שאלות אלו הן תולדה של מציאות אמיתית, חיה וקיימת. רצוי, ואף הכרחי, שתהיה התייחסות לשאלות אלו עוד בטרם החתימה על ההסכם, עוד בטרם הוזרם השקל הראשון על ידי משקיע.

ניהול נכון של שותפות עסקית מחייב, לפחות לפי דעתי, הסכם מסודר, מאורגן וחתום על ידי המייסדים של השותפות. הסכם ייסוד זה – בין האנשים הרוצים להבטיח כי גם במצבים אידיאליים וגם במצבים גרועים – יישמר השוויון ביניהם, וההחלטות תתקבלנה בצורה הנכונה ביותר עבורם – הוא אחד הסודות גדולים ביותר של עולם העסקים בעבודה עם שותפים.