אל תדחה למחר את מה שאפשר לעשות היום

את שיעורי הבית שקבלו לחופש שבין כיתה ט' לכיתה י', הם עשו רק ביום האחרון של החופש הגדול. גם באוניברסיטה הם למדו למבחן המסכם רק בערב שלפני המבחן. כאשר הם עברו דירה, אם היה ארגז שלא פורק ביום המעבר, הוא עדיין נמצא באותו מקום באותה זווית. לטיולים הם תמיד יוצאים

בכמה דקות איחור מאחר ולא טרחו לארגן בזמן את המזוודה (עדיין יש לנו המון זמן, הם טוענים). את הבדיקה אצל רופא השיניים שאמורה הייתה להיות מבוצעת כבר לפני שנתיים, הם עדיין דוחים כי כרגע לא כואבת להם בפה שום שן. את המע"מ הם אמנם מקפידים לשלם בכל ה-15 לחודש אך כמעט תמיד זה אחר הצהריים, רגע לפני שהבנק נסגר. קוראים להם – ה'דחיינים' ויש מחלקה הקרויה על שמם –

דחיינות.

הם משאירים את הכול לרגע האחרון. למרות שהם יודעים שהם צריכים להכין את שיעורי הבית, לסדר את הדירה החדשה, להכין את המזוודה לקראת הטיסה ואפילו מודעים לכך שאחת לחצי שנה צריך לערוך ביקור אצל רופאי השיניים – הם יימנעו מלעשות כן. הם יודעים היטב כי את המע"מ צריך לשלם בכל 15 לחודש. הם מודעים, יודעים, ואפילו חושבים על זה מדי פעם ובכל זאת, הם לא מצליחים להביא את עצמם לעשות זאת בזמן. הם נשארים קפואים ומקובעים במקום בלי יכולת לזוז או להשתנות.

כאשר ה'מחלה' שלהם משתלטת כבר על כל חלקה טובה במוח, מתגלה תופעה נוספת – המערכת מזינה את עצמה. אם, במקרה, הם הצליחו בדקה ה-90 לסדר את המזוודה לטיסה, הם יטפחו לעצמם על השכם ויזלזלו בכל אלה שהכינו אותה יומיים קודם לכן. אם הם יצליחו לקבל אישור דחייה להגשת העבודה הסמינריונית באוניברסיטה, הם ילעגו לכל אלה שטרחו להגישה בזמן. לאנשים מסוג זה יש תירוצים שונים ומגוונים לאי העמידה בלוחות הזמנים והם אף לא יהססו להביע את דעתם האישית על אלה שכן עומדים בלוחות הזמנים. כעוסק מורשה עצמאי הוא יסיים להכין את הגשת המע"מ בדקה האחרונה של ה-15 לכל חודש אי-זוגי ורק אז ייגש בשלווה ובניחותא לבנק הדואר הסמוך כדי לשלם גם את המקדמות. מבחינתם זוהי דרך החיים, כך הם פועלים.

האם אתה דחיין? האם השותף שלך דחיין? לדחיינות הקלאסית יש, בעולם העסקים, משמעות שלילית ברורה. פעילותם של אנשים מסוג זה באה, בדרך כלל, כתגובה ומעטים הם הפעמים בהם היא מצטיירת כיוזמה. כלומר, היזם האמיתי, מקדם הפרויקטים, המשקיע – אסור שיהיו שייכים לקטגורית הדחיין. מצד שני, את אלה ששייכים לקטגוריה זו ניתן להגדיר כ'יזמים בפוטנציה' או 'יזמים בארון'. הם יהיו אלה שעסוקים כל הזמן בתכנונים, ובחישובים, תמיד תמצא אותם במצב שהם "בדיוק עובדים על זה", שטרם קיבלו את כל הנתונים, שהם ממתינים לרגע הנכון ויכול להיות שזה ייצא לפועל ממש בתחילת השנה הבאה ואם לא הקרובה, אז לבטח בעוד שנתיים. אבל בפועל – היה סמוך ובטוח שאותם דחיינים לא עושים דבר.

ועוד שתי נקודות למחשבה – לדחיינים יש נטייה שלא להתחייב ולא לסכן. הם משתדלים שלא להתחייב בפני אנשים או על ביצוע משימות ובמקביל, הם גם לא אוהבים לקחת סיכונים. בין אם מדובר בכספם או בזמן שלהם. נקודת מוצא שלהם היא שהם הבעלים היחידים של הזמן שלהם ושל המשימות שלהם וששום דבר לא בוער או דחוף לסיים בזמן ובמועד. הנקודה השנייה למחשבה קשורה לתפיסתם של חלק מהדחיינים את עצמם. הם חוששים לקבל החלטות. הם תופסים את עצמם בתור אנשים זהירים. כאלה שבודקים לפני ולפנים ואשר פוחדים מקבלת החלטות חפוזות ובלתי שקולות. הקושי עם אנשים מסוג זה הוא כי מרוב חשש לקבל החלטה שגויה – הם יעשו כל שביכולתם כדי לא להחליט בכלל.