הרם כוסית "לחיים" – רק לאחר יישום ההסכם

לישראלים רבים יש נטייה לברך על כוסית של יין (ולעיתים שמפניה) מיד עם חתימת החוזה. אני, מנגד, מנסה ללמד את הלקוחות שלי כלל אצבע מאוד חשוב בנושא – את פתיחת בקבוק השמפניה יש להשאיר רק לאחר שהחוזה או ההסכם יוצאים מהכתב אל הפועל. וגם אז, רצוי להמתין מספר חודשים כדי לראות שכל הקצוות נסגרו כמו שצריך.

 

מאחורי אמירה זו עומדים ניסיון חיים ארוך ומספר גדול של משאים ומתנים בהם הייתי שותף או מעורב, שמשתי כיועץ של אחד הצדדים או נכחתי כצופה מהצד. הנטייה לראות בחתימה על הסכם כסוף הדרך של המשא ומתן היא ברורה ומובנת לחלוטין, אבל התהליך המלא מסתיים רק כאשר הוא נגמר בפועל – וגם אז, רק לאחר שכל המסמכים הועברו, כל התשלומים שולמו ולא נותרו תביעות הדדיות בין הצדדים.

לגבי רובנו, המשא ומתן מסתיים כאשר ההתנצחות, הניגוח ההדדי, הדיונים והפגישות מסתיימים ושני הצדדים יושבים וחותמים ביחד על ההסכם. החתימה יכולה להתבצע בנוכחות הצדדים בלבד או בנוכחות כלי תקשורת, עורכי דין או עובדים. על דבר אחד אין שום ויכוח – סיום המשא ומתן והחתימה על ההסכם מהווים שלבים משמעותיים ביותר. המחלוקת היא מהו המועד המתאים לאותה הרמת כוסית לחיים. מבחינתי, ההסכם והחתימה עליו הוא רק שלב אחד, הכרחי, במסגרת התהליך המלא. אבל יש לזכור כי חוזה מוצלח איננו בהכרח כזה שנחתם בהרמת כוסית בלבד. בעיניי, חוזה מוצלח הוא חוזה שאכן נחתם בין הצדדים אך, חשוב יותר – שבוצע הלכה למעשה.