עסוק בעיקר ולא בטפל

ישנן כמה תיאוריות ניהוליות שכל תלמיד לתואר שני במנהל עסקים יכול לדקלם אותן לפני ולפנים אבל אני חושב שיש נקודה אחת משמעותית עליה לא מושם מספיק דגש והיא חובת ההתמקדות במטרה. מהי המשמעות של התמקדות במטרה וכיצד זה מתקשר להצלחה עסקית? מנהל ממוקד הוא מנהל היודע לזהות גזלני

זמן כאשר הם נמצאים בקרבתו. הוא יודע להבדיל בין העיקר לטפל. הוא ניחן ביכולות יוצאות דופן לזהות כישלון וכשזה קורה, לחזור למסלול הרגיל תוך זמן קצר. הוא מודע לעובדה כי לא ניתן לעשות דבר כדי להחזיר את המצב לקדמותו וכי אבל וכעס לא יסייעו לו לקדם את המטרה.

אנשים ממוקדים הם אנשים המתאפיינים בכך שהמטרה נמצאת כל הזמן מול עיניהם וכל העומד בדרכם מוגדר כהפרעה ומטופל בהתאם. כל מה שאינו מהווה בעיניהם חלק מהפתרון, מוגדר מיד כחלק מהבעיה ובתור שכזה הוא אף מטופל. הם רואים רק את המטרה מול העיניים ומנטרלים כל גורם צדדי, מפריע. היעד, מבחינתם הוא התוצאה היחידה האפשרית וכל מה שגורם להם לשינוי בתוכניות להגיע אליו בדרך הישירה והקצרה ביותר – דינו אחת – יש להזיז אותו או לדלג מעליו.

אפשר לפגוש אנשים מסוג זה בכל מקום – על מגרשי משחקים, באולמות בחינה באוניברסיטה או ביחידות עלית קרביות. אפשר לפגוש אותם בכל מקום בו המטרה ברורה ומסומנת ואנשים אלה יעשו את כל שביכולתם כדי להשיגה תוך דחיפה או הזזה של כל מי או של כל מה שעומד בדרכם להשגת המטרה.

להיות ממוקד מטרה נשמע אולי פשוט אבל זה לא כך. להפך, זה מאוד מורכב. כמות הגירויים בפניהם עומד המנכ"ל או היזם היא אדירה. כל גירוי מסוג זה העומד בדרכו של המנהל יכול בקלות רבה להסיח את דעתו ולהסיט אותו ממסלול מונחה מטרה מאוד ידועה וברורה למקומות שבינם לבין המטרה אין שום קשר. כך, למשל, מנהל של חברה בת 190 עובדים שיעסוק במהלך השעה הקרובה בבחירת התפריט לכנס מפיצים, חוטא למטרה. במקום לתת למנהלת האחראית על האירוח בחברה לטפל בנושא, הוא מוצא עצמו מתעסק בשלושים וחמש הדקות האחרונות בהחלטות על קבבונים, סוגי הסלטים או ההמבורגרים. הוא אחראי על כמעט 200 עובדים אבל מתעניין מאוד כרגע בצבע המפות שתיפרסנה על השולחנות בעוד כשלושה שבועות.

כמה נוח לעסוק באירוע חד-פעמי וחסר חשיבות שיכול לגזול את כל הזמן, כמה קל לטפל בנושאים, אמנם נעימים ונחמדים, אך זניחים לחלוטין – מאשר לעסוק בדברים החשובים באמת. לאורך הספר הייתה התייחסות מאוד מפורטת לאירועים העלולים להסיט את ליבת העשייה המקצועית של החברה ולגרום למנהלים ולעובדים כאחד, לשכוח את המטרה ואת המשימה המרכזית של הארגון לשמה הם פועלים. אין פשוט מלהעביר את המיקוד מהדברים החשובים באמת לדברים הקלים והזניחים. מאידך, לשמור על נתיב ידוע, ברור וחד משמעי תוך התעלמות מהפרעות המגיעות בכל רגע מהצדדים – זה כבר תהליך קשה הרבה יותר.

היצמדות לנתיב אחד המוביל להצלחה – דורשת שני דברים עיקריים מהיזם או מהמנהל. ראשית, היא דורשת ממנו משמעת עצמית מאוד חמורה ושנית, עליו לוודא כי כמה שפחות הפרעות, או לפחות הפרעות שתלויות בו, תצוצנה במהלך הדרך. משמעת עצמית היא פעולה (ישנם עמיתים שלי שטוענים שמשמעת עצמית זה כמו שריר בגוף) שניתן לשלוט עליה ושחובה להיות מודעים אליה כל הזמן. אבל תקלות עלולות להתעורר, כאלו שבקלות יכולות לשנות את המסלול העסקי מממוקד מטרה לכזה העוסק בטפל. והחלק המרגיז בדבר זה שחלק מאותן תקלות לא היו מתעוררות כלל אילו אותו מנהל היה חושב על כך בזמן.