דיני בנקאות

נושא הבנקאות הנו רחב ולא קיימת חקיקה אחידה בנושא. דיני הבנקאות משליכים על מגוון תחומים כגון: הנושא של בטוחות ושעבודים, שטרות, ערבויות, משכונות, ראיית הבנק כנאמן או כשלוח ועוד. ניתן לחלק את נושא הבנקאות לשלושה מעגלים עיקריים שהם בנקאות פרטית, אשר מתמקדת בעיקר ביחסי בנק-לקוח, בנקאות עסקית ובנקאות ציבורית (לדוגמה נושא הפיקוח על הבנקים). כמו-כן קיימת בנושא הבנקאות חקיקה צרכנית פורייה הכוללת לדוגמה את חוק החוזים האחידים, חוק כרטיסי חיוב, חוק הבנקאות (שירות ללקוח) ועוד. הרציונל העומד מאחוריי חקיקה זו הנו להגן על צרכנים אשר נתקלים בגופים חזקים ומבוססים, על-מנת שלא ינצלו את כוחם. מטבע הדברים קיים פער גדול בין הלקוחות לבנקים, הן במשאבים, הן בידע והן בייעוץ המשפטי, ובשל כך מנסים החוקים השונים להביא לאיזון המצב.
בבסיס יחסי בנק-לקוח עומד תמיד חוזה. כל טופס עליו חותמים מהווה חוזה, ולעיתים אף קיים חוזה נפרד בכתב. אך החוזים כמובן יכולים להיות מסוגים שונים: חוזה הלוואה, חוזה שמירה, חוזה שליחות ועוד. לכל סוג התייחסות שונה וחקיקה רלבנטית שונה. ניתן לומר כי בשל העסקאות המגוונות הבנק פועל תחת מספר כובעים, לעיתים בו-זמנית. בנק יכול להיות נאמן, מלווה או לווה, שומר, לפעול כספק האשראי, לנהל קופות גמל וקרנות נאמנות ועוד.
קיימים מספר חובות של הבנק כלפיי הלקוח (וגם של הלקוח כלפיי הבנק), ומשרדנו בודק בדקדקנות כל מקרה המגיע בפניו, על-מנת לאבחן איזו חובה הפר הבנק בסיטואציה הנדונה (לעיתים מדובר במספר חובות), ומהם כל הסעדים האפשריים להם זכאי הלקוח של משרדנו כתוצאה מהפרה זו.
החובה העיקרית של הבנק למול הלקוח שלו הינה חובת האמון. זוהי חובה רחבה אשר ממנה נגזרות כמעט כל החובות האחרות כלפיי הלקוח. חובת האמון נקבעה הן בחקיקה השונה והן בפסיקה. הרציונל להטלת החובה הנו כי קיים צד אחד, במקרה שלנו הבנק, שיש לו שליטה על ענייניו של הצד האחר אשר סומך עליו, ולכן מטילים עליו חובת אמון.
מהות חובת האמון הנה לפעול בתום לב, בהגינות ולמען הגשמת התפקיד המוטל על הבנק. חובת האמון קובעת שהבנק צריך לדאוג לא רק לעצמו אלא גם ללקוח למרות שהוא גוף מסחרי ולא פילנטרופי, הכול כמובן כפוף לחובת האמון של הלקוח לפרוע את חובותיו.
חובת האמון מהווה עילה עצמאית לתביעה, והפרתה נחשבת לרוב להפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. ניתן לתבוע סעד של אכיפה, ביטול ופיצויים. דוגמה להפרת החובה היא בסיטואציה של גילוי נאות: יש צורך להסביר ללקוח את מבנה ההלוואה שמבקש וטיב העסקה.
החובה השנייה הנה חובת תום לב, אשר נמצאת דרגה אחת נמוכה יותר מחובת הנאמנות ומטרתה לקבוע סטנדרט התנהגות מינימליסטי.
החובה השלישית הנה חובת הזהירות והחובה לנהוג במיומנות מקצועית. חובת הזהירות היא כלפיי הלקוח כאשר מדובר בעילה חוזית אך בעילה נזיקית החובה היא גם כלפי הלקוח וגם כלפי צד ג´.
ניתן לתת כדוגמה להפרת החובה טענה של רשלנות במהלך ביצוע עסקה או רשלנות במניעת זיופים בחשבון.
החובות האחרונות אך הלא פחות חשובות הנן חובת הגילוי ואיסור ההטעיה, במסגרתן קובע החוק כי על הבנק לגלות ללקוח כל מה שנקבע על-ידי נגיד בנק ישראל ובדרך שנקבע, וכן שאין להטעות את הלקוח במעשה או במחדל, בכל עניין מהותי.
משרדנו בוחן בקפדנות רבה את מערכת היחסים שיש בין הלקוחות שלנו לבין הבנקים. אנו עושים זאת לא רק במקרה בו הלקוח שלנו מבקש לתבוע את הבנקים אלא גם כדרך קבע, במסגרת העסקים השוטפת שיש בין לקוחותינו (בעיקר העסקיים, המסחריים, החברות, הארגונים) לבין הבנק עמו הם מקיימים מערכת יחסים כספית.
על אף המורכבות הרבה שיש בנושא זה, אנו לא חוששים מעימותים למול הבנקים. אנו מגישים תביעות כספיות למול הבנקים בצורה חד-משמעית שלא משתמעת לשני הצדדים, למרות שהבנק, בדרך כלל יציב למולנו סוללת עורכי-דין מיומנים אף הם. אנו עושים זאת בצורה עקבית, מקצועית ואחראית מאוד עבור לקוחותינו במשך השנים האחרונות.
יש לזכור כי לעיתים מדובר יהיה בסכומי כסף גדולים מאוד שאנו מצליחים להחזיר ללקוחותינו בעקבות תביעות אלו. משרדנו בוחן גם את האפשרות שכתוצאה מפעילות שגויה של הבנק למול הלקוח שלנו, נגרמו לבעל החשבון ולבעל העסק נזקים נוספים: נזקים תדמיתיים, מסחריים, כספיים וכלכליים חמורים ביותר.